רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל מ֖וּם לֹ֥א יִֽהְיֶה בּֽוֹ׃ רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא לְרָצוֹן אֵין אַתְּ רַשַּׁאי לִיתֵּן בּוֹ מוּם. [וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ לְרָצוֹן אַתָּה רַשַּׁאי לִיתֵּן בּוֹ מוּם.] וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֲפִילוּ כוּלּוֹ מוּמִין אֵין אַתְּ רַשַּׁאי לִיתֵּן בּוֹ מוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
ושניהן. ר''ש וחכמים מקרא אחד דרשו:
בשעה שאינו לרצון. כגון זה שאחזו דם וכבעל מום הוא וחכמים דרשו מדכתיב כל מום משמע אפילו הוא כבר מלא מומין אין אתה רשאי להטיל בו עוד מים אלא יניחנו כמות שהוא הדרן עלך אור י''ד
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לֹ֖א תֹּֽאכְלֶנּ֑וּ עַל הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶנּ֭וּ כַּמָּֽיִם׃ לֹא הִיתַּרְתִּי לָךְ אֶת דָּמוֹ 10a אֶלָּא בִשְׁפִיכָה. הָתִיב רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחֲוָה דְּרִבִּי יוֹסֵה. וְהָֽכְתִיב אַף בִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין כֵּן. לֹ֖א תֹּֽאכְלֶנּ֑וּ עַל הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶנּ֭וּ כַּמָּֽיִם׃ אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. לְהַכְשִׁיר אִתְאֲמָרַת. מַה הַמַּיִם מַכְשִׁירִין אַף הַדָּם יְהֵא מַכְשִׁיר.
Pnei Moshe (non traduit)
והכתיב אף בפסולי המוקדשין וכו'. ודרשי' להאי קרא דבפסול המוקדשין הכתוב מדבר כדכתי' אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וגו' והשתא מאי דרשת בהאי תשפכנו דכתי' בהו דלא מצית למימר למעוטי הקזה שהרי כבר נפסלו ואינו עובר על עשיית מום בהם:
ההיא להכשיר אית אמרית. ללמדנו איזה דם הוא מכשיר לקבל טומאה ואיזה אינו מכשיר ודרשינן תשפכנו כמים מה מים נשפכין ומכשירין אף דם נשפך הוא מכשיר פרט לדם קדשים שאינו מכשיר הזרעים:
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶּׁמּוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ לִבְהֵמַת הֶבְקֵר. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. וְהָתַנִּינָן. מְפָרֵר. סָבַר רִבִּי יִרְמְיָה כִּכָּרוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. לֹא אָמַר אֶלָּא מְפָרֵר. מִכֵּיוָן שֶׁפֵּירְרוֹ בָּטֵל. וְאֵייְדֵא אָמַר דָּא. לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ הַיּ֖וֹם. אֲפִילוּ לַכְּלָבִים. הֲרֵי זֶה בָא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָייָה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְכַלְבּוֹ. הָתַנֵּי אִיסּוּר הֲנָייָה. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין. אֲפִילוּ לְכֶלֶב [אֲחֵרִים]. זֹאת אוֹמֶרֶת. שֶׁאָסוּר לְהַאֲכִילֹו לִבְהֵמַת הֶבְקֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
דא. מזה דלקמן ש''מ דאסור הוא דתנינן בברייתא דדריש להאי קרא לא יאכל חמץ היום אפילו לכלבים דיאכל לאחרים משמע וה''ז בא הכתוב לאסרו לחמץ בהנאה והשתא מה אנן קיימין להאי ברייתא אם לאסור להאכיל לכלבו והתני איסור הנאה במתני' ומאי קמ''ל בברייתא אלא כי אנן קיימין להברייתא שאפילו לכלב אחרים אסור להאכיל וא''כ איפכא הוא מהאי דקאמר ר' בון אלא דזאת אומרת שאסור להאכילו לבהמת הפקר והשתא נמי לא תידוק כדדייק רבי בון ממשנה יתירה עבר זמנו וכו' אלא דהיא גופה קמ''ל נמי במתני' והאי בהנאתו אהנאת חמץ קאמר וכלומר דכל הנאתו של החמץ אסור ואפילו ליהנות לבהמת הפקר ולהאכילה:
ואיידא אמרה. כלומר דהשתא דליכא למילף מידי ממתני' ומאיזה מקום שמעינן להאי דינא אם מותר להאכיל לבהמת הפקר או לא:
א''ל רבי יוסה. דלא היא דלא אמר אלא מפרר ממש לפירורין קטנים ותו ליכא למיחש לבהמת הפקר דאפילו תמצאם ותאכל אין בכך כלים דמכיון שפיררו בטל הוא וכאלו אינו בעולם:
התיב רבי ירמיה והתנינן מפרר. כלומר למה לך למידק מדיוקא דמתני' ולא מדקתני בהדיא דהתנינן מפרר וזורה לרוח וקס''ד דמפרר לאו מפרר ממש קאמר אלא מפזרו לרוח כדמסיים הס''ד דסבר ר' ירמיה ככרות שמפזר לככרות שלימות לרוח וכיון שכן לא יבצר שתמצאם בהמת הפקר ותאכלם ואפ''ה לא חיישינן דמותר אף להאכיל לבהמת הפקר:
זאת אומרת שמותר להאכילו לבהמת הבקר. אהא דקתני עבר זמנו אסור בהנאתו קאי משום דקשיא לי' פשיטא ומאי קא משמע לן הלכך מפרש דלדיוקא קתני דדוקא בהנאתו הוא דאסור כגון להאכילו לבהמתו אבל מותר הוא להאכילו להחמץ לבהמת הפקר דאין זה להנאתו:
הלכה: כָּל שָׁעָה כול'. אָמַר רִבִּי אִימִּי. מָאן תַּנָּא כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. אָסוּר לָאוֹכֵל אָסוּר לְהַאֲכִיל. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרִבִּי יוּדָה. חֲמִישִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. הָתִיב רִבִּי בָּא. וְהָתַנִּינָן. סִיעוּר יִשָּרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. וְאָמַר רַב חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי. מוּתָּר לְהַאֲכִילֹו לַכְּלָבִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָה אֲתִינָן מִיתְנֵי כָּל חָמֵץ. לֹא שָׁעוֹת. מָאן תַּנָּא שָׁעוֹת. רִבִּי מֵאִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אתינן מיתני כל חמץ. בתמיה וכי כל חמץ שהוא אוכל מאכיל קתני דקשיא לך משאור ומהאי דרב הונא וכי לא שעות תנינן ועל שעות הוא דאמרי' מאן תנא ר''מ:
התיב רבי בא. והיכי אמרת דלר''מ כל שהוא אוכל מאכיל הוא ומשמע שאם הוא אסור לאכול אסור נמי להאכיל לבהמה והתנינן לקמן בפ''ג שאור והוא חמץ שלא החמיץ כל צרכו ישרף לפי שאסור הוא באכילה ואם אכלו פטור מכרת ואמר רב הונא עלה בשם רבי דמותר להאכילו לכלבי' הרי שהוא איני אוכל ואפ''ה מאכיל הוא:
גמ' מאן תנא כל שעה וכו' ר' מאיר. דלדידיה אוכל ומאכיל כל שעה חמשית דאלו לרבי יהודה הרי שעה חמשית אע''פ שהוא אסור לאכול מאכיל הוא לבהמה:
משנה: 10b כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי וּמוּתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. עָבַר זְמַנּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ. לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵיפָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם׃
Pnei Moshe (non traduit)
אלא שריפה. דיליף מנותר דאסור בהנאה וענוש כרת ומצותו בשריפה דוקא אף חמץ כן וחכמים לא ילפי מנותר דחלבו של שור הנסקל יוכיח דאסור אפילו בהנאה וענוש כרת ואינו טעון שריפה אלא אף מפררו וזורה לרוח או מטיל לים בעינא ודוקא בנהמא אבל אם היה חמץ קשה כגון חטים מפרר ומטיל לים והלכה כחכמים:
ולא יסיק בו תנור וכיריים. הך בבא אליבא דרבי יהודה איצטריך דס''ל אין ביעור חמץ אלא שריפה מהו דתימא בהדי דקא שריף ליה ליתהני מיניה קמ''ל דכי מטא זמן איסוריה אפילו בדרך ביעורו אסור בהנאה:
עבר זמנו אסור בהנאתו. הא קמ''ל דאפילו בשעות דרבנן והיינו מתחילת שעה ששית אסור בהנאה:
ומותר בהנאתו. התם פריך פשיטא ומשני לא צריכא שחרכו קודם זמנו ונפסל מלאכול לכלב וקמ''ל דבכה''ג מותר בהנאתו אפילו לאחר זמנו:
ומכרו לעכו''ם. לאפוקי מדב''ש דס''ל לא ימכור אדם חמצו לנכרי אא''כ שיכלה קודם הפסח קמ''ל:
מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות. בבבלי עביד צריכותא דאי תני בהמה ה''א דיקא בהמה אי דמשיירא חזי לי' ומבערו אבל חיה דאורחה להצניע אימא לא ואי תני חיה ה''א דחיה אין משום דאי משיירא מיהת מצנע לה ולא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא אבל בהמה זמנין דמשיירא ולאו אדעתיה לבער ועבר עליה צריכא ואיידי דתני בהמה וחיה תני נמי עופות:
מתני' כל שעה שמותר לאכול מאכיל. לגופיה לא איצטריך דפשיטא הוא אלא לדיוקא דתידוק מיניה הא כל שעה שאינו מותר לאכול אינו מאכיל. ובבבלי מדייק מדלא קתני כל שעה שאוכל מאכיל וכר''מ דס''ל אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש ומדקתני כל שעה שמותר לאכול מאכיל ש''מ דבתרי גברי מיירי ומוקמינן למתניתין כר''ג דס''ל חולין נאכלין כל ד' ותרומה כל חמש וה''ק כל שמה שמותר לכהן לאכול בתרומה מאכיל ישראל חולין לבהמתו אבל אין הלכה כר''ג כדפרישית בפ''ק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source